בדומה לדרכון, שטר המטען הוא מסמך הזהות של מטען בתנועה באוויר או בים.
שטרי המטען האוויריים והימיים זהים במספר תכונות: שניהם מהווים אישור קבלה ואסמכתא להסכם ההובלה בין המוביל לשולח; בשניהם יצויין היכן ההובלה משולמת, במדינת המקור או היעד; לשניהם מונפק שטר מטען ראשי ופנימי – שטר מטען ראשי מונפק ע"י חברת התעופה/הספנות. ובו מופיעים בין היתר פרטי המוביל, והפנימי מונפק וחתום ע"י המשלח הבינלאומי, מעיד על התנאים וההגבלות של הובלת הטובין ומהווה כחוזה בין הצדדים.
שטר מטען אווירי (Air Waybill/AWB) – מסמך המלווה את הסחורה ומספק מידע מפורט אודות המשלוח, השולח והנמען, ובכך מאפשר לעקוב אחריו. השטר מונפק ע"י המוביל או סוכן מטעמו לפני יציאת הסחורה ליעדה ומשמש כראיה לקבלת הטובין ע"י המוביל והטסתה עם פרטי הטיסה המתוכננים, מסדיר את התשלום בגין ההובלה ומספק הוראות למוביל לטיפול במטען ומסירתו ליעד. הנמען בלבד (או נציג מטעמו), שעל שמו הוצא השטר, יכול לקבלו ורק כנגדו לשחרר את הסחורה בנמל היעד.
שטר מטען ימי (Marine Bill of Lading/BL) – שטר המטען הימי מהווה תעודת בעלות על המטען וראיה לתנאי ההובלה ולהבדיל מהאווירי אין בו פירוט לעלויות ההובלה. השטר מונפק ע"י חב' הספנות רק לאחר ההטענה ויציאת המכולה מהארץ ומשמש כהוכחה ליציאת המטען מהארץ. בעוד שהאווירי מונפק לפני שהסחורה יוצאת מהארץ ואינו מהווה אישור ליציאת המטען ו/או שהמטען הועמד על המטוס ו/או שעזב את ארץ המוצא. כמו כן, השטר הימי יכול לשמש כערובה לתשלום עבור המטען ושחרורו יעשה בהצגת השטר המקורי בלבד.
לשטר המטען הימי שלוש משמעויות משפטיות: (1) מהווה אישור שהמוביל הימי קיבל והעמיס את המטען על האונייה ומתעד את מצבו\תקינותו של המטען; (2) מהווה חוזה להובלה הימית; (3) מהווה תעודת קניין – כלומר, האוחז בו זכאי לדרוש מהמוביל הימי את המטען עם הגעתו לנמל היעד. לפיכך, יבואן שלא יהיה ברשותו שטר המטען מכל סיבה שהיא, לא יוכל למשוך את המטען מהמוביל הימי גם אם עמד בכל התחייבויותיו כלפי היצואן.
שטר המטען הימי הפנימי ((House Bill of Lading מופק ע"י המשלח ובעת שחרור הטובין יש להציג את השטר המקורי. ושטר המטען הראשי (Sea Vill of Lading) למכולה DOOR שמומכלת במטענים של מספר יצואנים המיועדים לנשגר יחיד.
מעבר לאמור, קיימת הבחנה בין שטרי מטען ימיים נוספים לפי קריטריונים שונים ביניהם סוג ההובלה ותקינות המטען.
להבדיל משטר מטען אווירי, שטר מטען ימי יכול להיות בדומה להמחאה פתוחה שטר סחיר, ולפיכך ניתן להעברה. החלוקה העקרונית בין שטרי מטען ימיים סחירים ושאינם סחירים:
שטר מטען שאינו סחיר (Express/Seaway Bill of Lading) – שטר שאינו סחיר ואין צורך להציג את המקור בזמן השחרור מאחר שבעל המטען ששמו מופיע בשטר הוא בעל הזכות היחידי לטובין. שטר זה אינו ניתן להסבה על שם מקבל אחר מלבד מי שרשום בו כמקבל הסחורה. השטר מופק בד"כ כששוררים יחסי אמון בין היצואן ליבואן.
שטר מטען ישיר (Straight Bill of Lading) – שטר מטען שאינו ניתן להסבה ומקובל בשיטות תשלום מסוימות[2].
